ויקחו בני אהרן אף הם בני אהרן בשמחתם כיון שראו אש חדשה שירדה משמי מרומים וכו' ותאכל את העלה וכו' עמדו להוסיף אהבה על אהבה שנא' ויקחו אין ויקחו אלא שמחה ד"א כיון שראו שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל אמרו נדב ואביהוא וכי יש לך אדם שמבשל תבשיל בלא אש מיד נטלו אש זרה ונכנסו לק"ק כו' א"ל המקום. אני אכבד אתכם יותר ממה שכבדתם אותי. אתם הכנסתם לפני אש טמאה ואני אשרוף אתכם באש טהורה:ויקריבו כו' אש זרה. יכול אש זרה ממש ת"ל אשר לא צוה אותם הכניסוהו בלא עצה. ר"ע אומר לא הכניסוהו אלא מן הכירים שנא' ויקריבו לפני ה' אש זרה. א"כ ל"נ אשר לא צוה אותם לא נמלכו במשה רבן רא"א כו' עיין רש"י ז"ל. בני אהרן. מה ת"ל שלא נטלו עצה מאהרן. איש מחתתו. שלא נטלו עצה זה מזה. ותצא אש מלפני ה'. מלמד שיצאה מק"ק ושרפה נשמתן. ותאכל אותם. ולא בגדיהן שנא' וישא' בכתנותם וכו' וי"א שריפ' נשמה וגוף קיים שנא' וימותו. כעין מיתה:לפני ה'. ר"א אומ' לא מתו אלא בחוץ מקום שהלוים מותרים לכנוס שנ' ויקרבו וישאם בכתנתם וגו' א"כ למה נאמר וימותו לפני ה' נגפן המלאך ודחפן לחוץ. ר"ע אומר לא מתו אלא מבפנים שנא' וימותו לפני ה' א"כ למה נאמר ויקרבו כו' מלמד שהטילו עליהם חניתות של ברזל והוציאום לחוץ:הוא אשר דבר ה' כו' עיין רש"י ז"ל שהם גדולים ממני וממך כיון שידע אהרן שבניו מיודעיו של מקום שתק וקבל שכר. וידם אהרן. צדק עליו את הדין וכן יעק' קטנתי וכן בדוד נמקו חבורותי מפני אולתי וכו':ויקר' משה אל מישאל ואל אלצפן. מכאן אמרו אין הכהנים מטמאין למתים במקום לוים שהרי היו אלעזר ואיתמר:דד אהרן. ממשמע שנא' ובני קהת כו'. איני יודע כו' אלא להקיש מעשה עוזיאל. למעשה אהרן מה אהרן רודף שלום בישראל אף כו' ומניין שהיה אהרן כו' שנאמ' ויראו כל כו' ויבכו ל' יום ובמשה כו' וכה"א בקבלה [מלאכי ב' ה'] בריתי היתה אתו החיים והשלום שהיה רודף שלום בישראל:ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר כו'. ר"א בגדולה מתחילין מן הגדול ובקללה מתחילין מן הקטן שנא' ויאמר ה' אלהים אל הנחש כו':ראשיכ' אל תפרעו. נאמר כאן פריעה ונאמר להלן פריעה מה להלן גידול שער אף כאן גידול שער:ובגדיכ' לא תפרמו. אל תקרעו בגדיכם:את השרפה. נאמר כאן שריפ' ונאמר להלן במיתת ב"ד שריפ' מה כאן שריפ' נשמה וגוף קיים אף כו':ואחיכם כל בית ישראל. עיין רש"י ז"ל:ומפתח אהל מועד לא תצאו. מכאן אמרו כ"ג אין יוצא אחרי המטה אלא הוא נכסה והן נגלין הן נגלין והוא נכסה כו' ד"א לא תצאו יכול בין בשעת עבודה בין שלא בש"ע ת"ל ומן המקדש לא יצא ולא יחלל אימתי אינו יוצא ולא יחלל הוי אומ' בשעת עבודה:פן תמתו. מכלל לאו אתה שומע הן. כי שמן משחת ה' עליכם [אף שאינו בת"כ שבידנו עיין ברמב"ם הלכות ביאת המקדש פ"ב הל' ה' ובכ"מ שם] שיכול אין לי אלא אהרן ובניו שנתרבו בשמן המשחה אם יצאו בשעת עבודה שחייבין מיתה מניין לכהנים של כל הדורות ת"ל כי שמן משחת ה' עליכם לדורות. ויעשו כדבר משה. קיימו עליהן מצות משה רבן שבח לתלמיד שמקיי' מצות רבו כו':יין. יכול אפי' כ"ש אפי' מגתו ת"ל שכר לא אמרתי אלא כדי לשכר. רביעית יין בן ארבעים יום א"כ מה ת"ל יין לומר לך שמוזהרין על כ"ש ועל מגתו. רי"א יין א"ל יין שאר משכרין מניין ת"ל ושכר א"כ למה נאמר יין לומר לך על היין במיתה ועל שאר משכרין באזהרה. ר"א אומ' יין ושכר אל תשת שלא תשתה דרך שכרותו [אף שבת"כ שבידנו אינו אם הפסיק. אבל בכריתות י"ג ע"ב איתא אם הפסיק] הא אם הפסיח בו או אם נתן לתוכו מים כ"ש פטור. אתה ובניך כו'. לפי שנא' ולהורות יכול יהיו חייבים על הוראה ת"ל אתה ובניך כו' ולא תמותו ואין ישראל חייבין מיתה על הוראה וק"ו לכהנים. בבאכם. אין לי אלא בביאה ביציאה מניין נאמר כאן בבאכם כו' ונא' בבואם אל אה"מ בקידוש ידים ורגלים וכו' מה להלן עשה יציאה כביאה אף כאן כו' ומה להלן אינו חייב אלא בשעת עבודה אף כאן כו' אין לי אלא אהל מועד מזבח מניין וכו' עיין רש"י ז"ל. אהל מועד. מניין לרבות שילה ובית עולמי' ת"ל חקת עולם ועוד לרבות יציקו' ובלילות ותנופות והגשות וקמיצות והקטרות ומליקות וקבלות והזאות:ולהבדיל. עיין רש"י ז"ל. ומניין למחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים שמחללין עבודתן ת"ל חק עולם חקת עולם לגז"ש:להבדיל בין הקודש ובין החול. [כריתות י"ג ע"ב] אלו דמים וערכין וחרמים והקדשות:בין הטמא ובין הטהור. אלו הטומאות והטהרות:ולהורות אלו ההוראות. את כל החקים. אלו המדרשות. אשר דבר ה'. אלו ההלכות. אליהם ביד משה. זו גמרא. יכול אף המשנה. ת"ל ולהורת. ר"י בר"י אומר אינו חייב אלא על ההוראה בלבד [כריתות שם]:בניו. שקולין לו בכבוד ובדמימה. הנותרים. קרובו' היו לישרף אלא שריחם הקב"ה על אהרן. קחו את המנחה. זו מנחת נחשון. הנותרת זו מנחת שמיני. ואכלוה מצות. עיין רש"י ז"ל. אצל המזבח. ולא בהיכל וע"ג המזבח. מניין לק"ק ת"ל כי קדש קדשים היא. היא. פרט לתודה ולאיל נזיר ולאיל המלאים וללחמם:במקום קדוש כו'. כי כן צויתי עיין רש"י ז"ל. כאשר צויתי. בשע' מעש'. א"ל כאשר צוה ה' ולא מעצמי אני אומר [עיין יומא ה' ע"ב. במקו' טהור. מטומאת מצורע מלמד שנאכלין בירושלים מכאן כו' עיין רש"י ז"ל:ובנתיך במתנות או אינו אף בחלק ת"ל וחק בניך. אין חק לבנות. מזבחי שלמי כו'. זבחי שלמי צבור שהיו באותו יום כמ"ש ושור ואיל וכו':שעיר. זו שעיר נחשון. החטאת. זו חטא' יום השמיני. דרש זו שעיר ר"ח. דרש דרש עיין רש"י ז"ל יכול שלשתם נשרפו ת"ל והנה שרף א' ואיני יודע איזהו ת"ל ואותה נתן כו' לכפר זה שעיר ר"ח שנאמר ושעיר עזים אחד לחטאת לה':הנותרים. לא היה פנחס עמהם. הן לא הובא. א"ל שמא נכנס מדמה לפנים. אמר לאו. אין לי אלא לפני ולפנים. מניין להיכל. ת"ל אל הקדש. בקדש. ומניין שאף שריפתה בפנים ת"ל אכל תאכלו כו' יכול אף אם נטמאת בחוץ שריפתה בפנים ת"ל אותה כו' אותה מה זו כו':הן היום. ר"נ אומר מפני אנינות נשרפה. וז"ש אלה ומת"ל כאלה לרבות כל האמור בפרשת טומאה כו'. ר' יעקב אומר למעט הלוים שמותרים באנינות לשיר. ר"י ור"ש אומרים אם מפני אנינות נשרפה היה להם לשלשתם לישרף. ד"א והלא מותרים באכילה לערב אלא מפני טומאה נשרף ומת"ל אלה. א"ל לא היה לי להסתכל באלו שעשו שלא בעצה ונשרפו:כאלה. א"ל ואם לא אלו בלבד קברתי אלא כו' לא כך היית מבזה קדשי קדשי'. היום. עיין רש"י ז"ל. רש"א אין אונן אסור בקדשים בלילה אלא מד"ס:וייטב. עיין רש"י ז"ל א"ר יהוד' חנני' בן יהוד' היה דורש כל ימיו קשה הקפדה שגרמה לו למשה לטעות. ואני אומר מי גרם לו שהקפיד אלא שטעה. בג' מקומות בא משה מכלל כעס לידי טעות. כאן ובמי מריבה ובמדין שנתעלמה ממנו הלכות הגעלה. מכאן אמרו כל הכועס. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו. אם נביא הוא כו': (פסחים ס"ו ע"ב)
